שאל את הרב

אני ואחיותי סמוכים על שולחנם של אימי ובעלה, ובעלה (שאינו אבי - הורי גרושים) נוהג לאכול אורז וקטניות בפסח. האם גם אנו רשאים לאכול אורז וקטניות, והאם צריך לעשות התרת נדרים?

האמא עצמה, כיון שנשאת לבעל אחר, ומנהגו לאכול אורז וקטניות בפסח, מותרת באכילת אורז וקטניות, כיון שהיא נגררת אחריו לכל דבר. (ואם אפשר שתעשה התרת נדרים, עדיף לעשות כן). אבל הבנים והבנות, נגררים אחר אביהם האמיתי, וכיון שהוא אינו אוכל אורז וקטניות בפסח, גם הם צריכים להתנהג כמותו.

איזה שם טוב יותר לבת, תמר או הגר?

מסתבר ודאי שתמר שם טוב יותר, שממנה יצא מלך המשיח. לעומת הגר, שגם כאשר הזכירוה בתורה לשבח, הזכירוה בשם "קטורה", שנאים מעשיה כקטורת.

האם זה נכון שאסור לי להכניס לביתי אדם שיש עליו קעקועים? קיים ענין כזה בכלל? אשמח לדעת פרטים בענין, אם הוא קיים.

לא שמענו שיש איסור בדבר זה, אבל יש לנצל את הקשר עם אדם כזה, להעיר למוסר אזנו כי עצם עשיית כתובת קעקע הוא אסור בתכלית האיסור, ויש בו משום חקות הגוים.

שאלה: איך מכשירים לפסח את החצובות של הכיריים שעליהם יושב הסיר? (השואלת מעדות המזרח).

תשובה: החצובה, דהיינו הברזל שאצל הכיריים, שנותנים עליה את הסירים, יש לנקותה היטב מכל שיירי מאכל הדבוק בה, ולחאר מכן להגעילה בכלי ראשון (מים רותחים שעל האש). ואם עירה עליה מים רותחים מכלי ראשון, בדיעבד הוכשרה בכך.

שאלה: אם מותר להשתמש במדיח כלים חשמלי בשבת, כאשר הוא מופעל על ידי שעון שבת.

תשובה: אין להשתמש במדיח כלים חשמלי בשבת, גם אם בשעה שהוא מכניס את הכלים וסוגר הדלת עדיין אין המדיח עובד, ורק לאחר מכן יעבוד על ידי שעון שבת. כי בסגירת דלת המדיח הוא סוגר מעגל חשמלי, (מבחינה בטיחותית המעגל החשמלי נסגר עם סגירת דלת המדיח, כדי למנוע את פעולתו בשעה שהמדיח פתוח), והרי זה דומה למי שלוחץ על מתג אור החשמל, כדי שבשעה שידלק השעון שבת ידלק האור באותו החדר, שהדבר אסור. והוא הדין והוא הטעם בענין זה.

לכבוד הרב!
בגמ' במסכת בבא בתרא (דף ז:) מובא "רבנן לא צריכי נטירותא" - כלומר, חכמים אינם צריכים שמירה, שהתורה שלהם שומרת עליהם, ומאוד קשה לי על זה, שהרי אנו רואים שתלמידי חכמים שעוסקים בתורה כן נפגעים, הנה ראינו זאת בפיגוע במרכז הרב, ובעוד כל מיני מקומות, ואפילו אם נצליח להסביר ש"רבנן לא צריכי נטירותא" איך אפשר לסמוך על הנס? אודה מאוד לרב אם יוכל להשיב לי לשאלתי זאת.
תודה רבה!

תשובה:
לכב' השואל הנכבד שלום וברכה.
דברי הגמ' שהבאת הוצאו מהקשרם, כי מלבד שאין הדבר ברור שדברי הגמ' מוסבים על שמירה מפני חשש נפשות, אלא על חשש גניבות בלבד. וע' מהרש"א בחדושי אגדות (שם) ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ב (סי' כה אות ד). מלבד זאת, הדבר ברור שאין הגמ' מדברת אלא על "שמירה" בלבד מפני "חשש" שאולי יבואו אויבים על העיר, ואין הצבור נמצאים במצב של חשש ספק נפשות, אבל במצב מלחמה ממש, שלכל הדעות הצבור נמצא בחשש ספק נפשות, אין ספק שגם התלמידי חכמים צריכים לשלם מס על השמירה, וכמו שהזכרת בעצמך שאין לסמוך על הנס, ובאופן כזה שכבר באו אויבים, לא להציב שמירה הוא בגדר לסמוך על הנס.
והדברים מפורשים באחד מגדולי הפוסקים, הוא הרדב"ז בתשובה ח"ב (סי' תשנב), שכתב, שאם המלך או שר העיר מצוה להניח שומרים בכל שכונה ושכונה, או שיצאו הם בעצמם לשמור כל אחד ואחד לילו, בכי האי גוונא החכמים פטורים, שאינם צריכים שמירה, ופורעין הבעלי בתים עליהם וכו'. אבל אם הבעלי בתים אומרים אין אנחנו צריכין שומרים כי עניים אנחנו, והחכמים צועקים לאמר תעמידו שומרים, והם בעצמם מודים שצריכים שמירה, היש מן הדין או מן הסברא שיכופו את הבעלי בתים להעמיד שומרים ולא יסייעו עמהם ולכוף אותם, על כיוצא בזה לא אמרה אדם מעולם, ואי אמרה לא צייתינן ליה כי לקתה מדת הדין, אבל יכולין לכוף אותם שיעמידו שומרים אם דבר צריך הוא, ויסייעו כולם וכו'. ע"ש. הרי שהדברים מפורשים כמו שכתבנו, שכל שהדבר ברור שצריכים שמירה, גם התלמידי חכמים צריכים להשתתף בתשלום המס השייך לענין זה.
ולפי זה בזמנינו, שלפי הערכת כל המומחים הנוגעים בדבר (מומחי בטחון וכדומה) חייבים להציב שמירה על כל מוסד ומוסד, מפני חשש אמיתי של ספק פקוח נפש, שאויבינו קמים עלינו לכלותינו, בודאי שאין לסמוך על הנס באופן כזה, ואין זה שייך לכלל שלא רבנן לא בעי נטירותא.

שלום וברכה,
אני סופר סת”ם ואנשים מצפים ממני ללכת עם זקן וגם מצד ההלכה ההדבר רצוי מאד כפי שידוע לי.
הבעיה היא כזאת: אני נשוי קצת יותר משנה ואשתי סובלת סבל של ממש בגלל הזקן שלי. זה לא רק עניין של יופי חיצוני, אלא היא פשוט לא מסוגלת לגעת בי כשיש לי זקן.
הגענו ממש כמעט לגט. בסופו של דבר התגלחתי (לא בתער כמובן ואפילו לא במכונת 'פיליפס' אלא במכונת גילוח ישנה מאד שקניתי פעם ברוסיה שנקראת 'כארקאוו' ).
ומזה כחודשיים יש לי שלום בית נפלא!
מצד שני הרב שאני עובד אתו (חבדניק) לוחץ עלי לחץ רב לגדל זקן שוב. והאשה אומרת : 'או אני או זקן'.
אני תלוי ברב גם בעיניין פרנסתי ועוד דברים אחרים וחשובים ונמצא בין פטיש לסדן….
מה עלי לעשות?
אודה לכם על תשובה!

שלום רב,
בדבר שאלתך שאתה סופר סת"ם ומעוניין לגדל זקן, ואשתך אינה מוכנה בשום אופן לשמוע על זה, והגיע הדבר עד שלום בית, ורב אחד (חבדניק) לוחץ עליך לגדל זקן.
תשובה. הדבר פשוט שגידול זקן אינו מן הדין, אלא חסידות בעלמא, וכיון שאתה מקפיד לגלח שלא בתער, בודאי שמשום שלום בית אין לך לגדל זקן, והדברים פשוטים מאד ואין להאריך בהם, ולא לשמוע לכל מיני עצות שאינם נכונות בזה. כי מעלת שלום בית חשובה מכל שאר הדברים.
ובאשר לפרנסה, כיון שאתה מתנהג על פי ההלכה והוראת רבנים, בודאי שהשי"ת יזמין לך פרנסתך בריוח ולא בצמצום, ואין לך לדאוג מזה כלל, רק השלך על ה' יהבך בתפלה והוא יכלכלך. ותוכל להסביר לאנשים שקונים ממך סת"ם שאתה נוהג כן על פי הוראת רב.
כל טוב וברכת הצלחה

שאלה. אני מתחיל לעבוד מוקדם מאד בבוקר, האם מותר לי להניח תפילין ולהתפלל מזמן עמוד השחר?

תשובה. פועל שזמנו מצומצם, ועליו להופיע במקום עבודתו בשעות המוקדמות של הבוקר, ובפרט בימות החורף, מותר לו להתפלל לכתחלה אחר עמוד השחר, וינהג כך: יתחיל פרשת העקדה וסדר הקרבנות כתשעים דקות (שעה וחצי) קודם נץ החמה, באופן שיתחיל אמירת "ברוך שאמר" לאחר עמוד השחר, לאחר מכן כשיסיים אמירת "ישתבח", יתעטף בציצית ויניח תפלין עם ברכה, ובתנאי שעברו שש דקות מזמן עמוד השחר, ואחר כך ימשיך קריאת שמע וברכותיה, ותפלת העמידה, ויסיים תפלת שחרית כרגיל.
אם יש מנין פועלים המתפללים בשעה זו, והם ממהרים, יוכלו להתפלל תפלת שמונה עשרה יחד ללא חזרת הש"צ, כלומר שבשעה שמגיעים לתפלת שמונה עשרה, יתפלל השליח צבור בקול רם שלשת הברכות הראשונות, וגם הצבור יתפללו עמו מלה במלה, עם הקדושה, ואחר כך יסיימו התפלה בלחש. ואין צורך להתפלל חזרה מאחר שהם ממהרים למלאכתם. וביום שני וחמישי, כשהזמן מצומצם, יש להעדיף קריאת ספר תורה על הוידוי ושאר תחנונים. והדבר ברור שאם יש להם עוד פנאי, יאמרו תפלת שמונה עשרה עם חזרת השליח צבור, וכן ישלימו במדת האפשר את שאר התפלה.
זמן עמוד השחר הוא שבעים ושתים דקות (זמניות) קודם נץ החמה. ומופיע בלוחות שמנהגם על פי דעת מרן הגר"ע יוסף שליט"א.

שאלה. האם מותר להשתמש בכרית חימום (שמחממים אותה במיקרו גל ונותנים אותה על הגוף), ויש בתוכה גרעיני כוסמת הראויים למאכל אדם (או קליפות גרעיני כוסמת), או שיש בזה איסור משום "בל תשחית"?

תשובה. מותר להשתמש בכרית חימום (המחממים אותה במיקרו גל ונותנים אותה על הגוף), ובתוכה יש גרעינים של כוסמת (או קליפות גרעיני כוסמת), ואין בזה איסור "בל תשחית".

נימוקים ומקורות: בגמרא מסכת שבת (דף קכט ע"א) אמרו על שמואל שהקיז דם לרפואה ולא היו שם עצים מוכנים להסקה כדי לחמם את גופו (שנצטנן מחמת ריבוי איבוד הדם), וציוה לקחת כסא של תדהר שהוא מעולה בדמים, ובקעו ממנו עצים והסיקו לו מדורה לחממו. מעשה דומה לזה אירע עם רב יהודה, וציוה ובקעו לו עצי בוק יקרים להסקה. והקשה לו אביי לרבה, שהיאך היה מותר להם לעשות כן, והרי יש בזה משום איסור בל תשחית, כי עצים יקרים כדוגמתן אינן עומדין להסקה. ותירץ לו על זה: "בל תשחית של הגוף עדיף". כלומר, שכל איסור בל תשחית הוא כאשר האדם משחית ממון ללא צורך כלל, אבל כאן שיש לו צורך גופו, לחממו בשעת צינונו, ואין לו עצים רגילים להסקה, נמצא שאין הוא משחית את העצים היקרים, אלא אדרבה משתמש בהם לצורך גופו, ואין ספק כי צורך גופו של האדם עדיף מחשיבות חפץ לצורך שימושו, כי תכלית כל הבריאה לצורך האדם, ולכן צורכי גופו של אדם עדיפים משאר הנבראים.
דברי הגמרא הנ"ל הובאו להלכה בהרי"ף (שבת דנ"ב ע"א) והרא"ש (שם פי"ח סי' ה). וכן פסקו שאר הראשונים להלכה. וזו לשון המאירי בבית הבחירה (שבת שם), הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפילו בתקופת תמוז, וכל שאין לו עצים מזומנין להיסק מבקע את התיבות ושאר הכלים לעשות מהן מדורה, ואין נמנעין משום בל תשחית, והוא שאמרו בל תשחית דגופאי עדיף לי. וכן פסק בשו"ע הרב (חושן משפט הלכות שמירת הגוף והנפש סעיף טו).
כיוצא בזה אמרו גם כן במסכת שבת (דף קמ עמוד ב), אמר רב חסדא, מי שאפשר לו לאכול לחם שעורים (שהוא זול) ואוכל לחם חיטים (שהוא יקר), עובר על בל תשחית. ובדומה לזה אמר רב פפא, מי שיכול לשתות שכר (שהוא זול) ושותה יין (שהוא יקר) עובר על בל תשחית. על דברי שניהם אומרת הגמרא שאין הדברים נכונים, כי "בל תשחית של הגוף עדיף". וההסבר בזה כאמור.
למדנו מדברי הגמרא הנ"ל שכל שיש צורך לאדם באותו דבר מאכל לרפואתו, וכדומה, אף על פי שהוא מאכל אדם, מותר להשתמש בו גם לצורך רפואה ושאר צרכי האדם, שהכל בכלל בל תשחית של הגוף שעדיף מבל תשחית של שאר דברים. והרי מעשים בכל יום שסכים הגוף בשמן זית, אף שהוא מאכל אדם ודבר יקר, כי סוף סוף הוא עושה כן לצורך גופו, ויש לשמן הזית תועליות לגוף מה שאין בשאר שמנים. ולכן אף בנדון דידן, שהוא צריך לכוסמת לחימום גופו, שיש בה תועלת לגופו מה שאין בשאר דברים. (כי בגלל צורתן המיוחדת, יוצרות הקליפות אלפי כיסי אויר קטנטנים, ובעת דחיסתן הן שומרות על צורתן המקורית, וכך מתאפשרת זרימת אויר בתוך הכרית והיא שומרת על יציבות
וקרירות לאורך זמן, בזכות תכונות ייחודיות אלו מספקת הכרית תמיכה טובה לשרירי הגב העליון
והצוואר בהתאם לתנוחה הטבעית הנכונה להם. ואלו הממלאים הכרית בכוסמת עצמה, עושים כן כי באותו מקום הכוסמת היא בשפע ובזול, ומיועדת גם לשימוש זה). ולכן אין בזה משום בל תשחית.
על פי זה יש ליישב גם כן מה שנהגו בהרבה ארצות להשתמש במיני זרעים למילוי הכרית חימום, לדוגמא, בקווקז, עירק ובוכרה נהגו להשתמש באורז, בצפון אפריקה בגריסים או לוביה, ברוסיה בחיטה (וגם במלח), וכך הלאה. היו שמילאו את הכריות בעדשים, בשעועית קשה, אפונה, פול ואפילו בחרצני דובדבנים - סוג של מילוי שנהוג גם כיום בארצות מזרח אירופה, שם הדובדבן מצוי בשפע.

שאלה. מהו ביאור המילים שאנו אומרים בתפלה "מי כמוכה באלים ה'", וכי יש עוד "אלים" חוץ מהשם יתברך ח"ו?

תשובה. עיין בפירוש רש"י על התורה (שמות טו, יא) שפירש תיבת "אלים", מלשון "חזקים", כמו (יחזקאל יז יג) ואת אילי הארץ לקח, וכן (תהלים כב כ) אילותי לעזרתי חושה. והרמב"ן (שם) פירש שכוונתו על מלאכי מעלה שהם נקראים אלים, מלשון: "זה אלי ואנוהו" (ע' רמב"ן שם פסוק ב), והקב"ה נקרא אל עליון על כולם. וכן פירש האבן עזרא שם. ובאמת שבמדרש (הובא בילקוט שמעוני רמז רנ) פירשו הכוונה, מי כמכה באלים, מי כמכה באותן שקורין עצמן אלוהות, פרעה קרא עצמו אלוה וכו'. ע"ש.