שאל את הרב

יש לי ילד בן שנתיים ושלשה חודשים, ילד חולה, שהרופאים לא מצליחים להגיע לאבחנה אצלו.
אנחנו לא רוצים לספר אותו לפני גיל 3 אבל יש לו בשני מקומות קשר שאי אפשר לפתוח ולסרק אותו.
האם אפשר לגזור לו את השיער בשני המקומות האלה במקרה שזה מפריע לו, וזה גם לא נראה יפה לעין.
אשמח לקבל תשובה בהקדם האפשרי. תודה רבה

לא די שהילד חולה וסובל ממחלתו, האם צריך להוסיף לו סבל מיותר מקשרים בשיער. כל הענין של תספורת בגיל שלש שנים, אין לו מקור הלכתי, אלא מנהג שנהג בו האר\"י ז\"ל. והאחרונים חתרו למצוא טעם וסמך לזה. על כל פנים, אין שום חיוב לנהוג כן. ולכן במקום צער כזה לילד, בודאי שמותר וצריך לספר את הילד.

מהו המקור למוקצה בתורה?<

איסור מוקצה אינו מן התורה, אלא מדרבנן. רבותינו זכרונם לברכה אסרו לטלטל כמה סוגי כלים ושאר דברים בשבת. בחלק מסוגי המוקצה איסור הטלטול הוא גורף, ובחלק מהם האיסור הוא חלקי וניתן לטלטל הכלים באופנים מסויימים, כמו שיבואר להלן.
טעם איסור מוקצה, הנה כמה טעמים נאמרו בזה, ונביא את העיקריים שבהם. הרמב\"ם (בפרק כד מהלכות שבת הלכה יב וי\"ג) כתב, שהטעם שאסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול, שאם הזהירו הנביאים וצוו שלא יהא הילוכו של אדם בשבת כהילוכו בחול, שלא ירוץ וייגע בשבת כדרך שהוא עושה בחול, וכן שלא תהיה שיחתו ודיבורו בשבת כשיחתו ודיבורו בחול, שלא ידבר מדברי עסקיו ושאר משא ומתן בשבת, קל וחומר שלא יהא טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהא כיום חול בעיניו, ויבא להגביה ולתקן כלים מפנה לפנה או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיוצא בהם, שהרי הוא בטל ביום השבת ממלאכה, ויושב בביתו, ויחפש דבר להתעסק בו, ונמצא שלא שבת ביום שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה למען ינוח. ועוד כשיבקר
(יבדוק) ויפשפש ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור, אפשר שיתעסק בהם מעט ויבא לידי מלאכה. ועיין עוד בדבריו שם. והראב\"ד בהשגותיו על הרמב\"ם (שם הלכה יג) כתב טעם אחר לאיסור טלטול מוקצה בשבת, שאם יהיה מותר לטלטל כליו בשבת, שמא יבא להוציאם לרשות הרבים במקום שאין שם עירוב, והתורה אסרה לטלטל כלים ושאר דברים ברשות הרבים במקום שאין שם עירוב כדת.

למידע נוסף על מוקצה.

כאשר ילד, שהוא בן להורים מעדות שונות (חצי ספרדי חצי אשכנזי), והאמא יותר מסורתית מהאבא, והילד חונך לפי מסורת אימו ומשפחתה ומנהגי העדה שלה. האם הילד יכול לנהוג ולהתפלל לפי מנהגי אימו והנוסח שלה ושל עדתה?

באופן עקרוני, כל התנהלות ביתו של אדם נקבעת על פי מנהגי האב. בין להקל בין להחמיר.
יחד עם זאת, באופן כזה שהאבא לא מקיים את
התחיבויותיו כלפי חינוך בנו בקיום תורה
ומצות, בודאי שעדיף שהבן יתחנך אצל אמו, למרות שהיא מחנכת אותו לפי מנהג עדתה.
במשך השנים, כאשר יגדל הבן ויהיה לאיש, יש להסביר לו את ההלכה, והשתלשלות הענינים, באם אפשר, ולאט לאט עליו לשנות מנהגיו לפי מנהג אבותיו.