שאל את הרב

שאלה. האם יש איסור מן התורה לשקר?

תשובה. יש אומרים שאיסור שקר הוא "מן התורה" בכל אופן, ויש אומרים שאיסור שקר מן התורה הוא רק על הדיין בבית דין לדון דין אמת, אבל בשאר ענינים אין איסורו אלא מדרבנן, ויש אומרים שכל אדם אם הוא מפסיד את חבירו ממון על ידי השקר איסורו מן התורה ואף מחוץ לבית דין, ואם אינו מפסיד את חבירו על ידי השקר איסורו מדרבנן. ועל כל פנים אין חולק כי מדת השקר היא מדה מגונה מאד, ולא יבא לאדם ממנה אלא הפסד, בעולם הזה ובעולם הבא, כמבואר בהמשך דברינו.

מקורות ונימוקים: נאמר בתורה (שמות פרק כג פסוק כז): "מדבר שקר תרחק", וכתב האבן עזרא בפירושו שם, על דבר העדים שתחקר היטב. וכן פירש שם (פרק כא פסוק א), ולא תטה משפט אביונך בריבו, עם הדיין ידבר, כי יוכל להטות הדין בסתר, "גם עמו ידבר מדבר שקר תרחק". מבואר מדבריו שסובר שעשה זה של מדבר שקר תרחק אינו מדבר אלא על הדיין בבית הדין, ולא בשאר אנשים. וכן נראה מדברי הרמב"ם בספר המצות (לא תעשה סימן רפא) שכתב, שהזהיר השופט שלא לשמוע דברי אחד מבעלי הדין שלא בפני בעל דינו, והוא אמרו יתעלה לא תשא שמע שוא וכו', "ולהזהיר מזה הענין בעצמו אמר מדבר שקר תרחק" וכו'. עיין שם. וממה שלא הזכיר עשה זה של מדבר שקר תרחק אלא על הדיין, משמע שאיסור שקר שלא בבית דין אינו אלא מדרבנן.
אמנם ר' אליעזר ממיץ בספר יראים (סימן רלה) כתב, צוה יוצרינו בפרשת ואלה המשפטים מדבר שקר תרחק, חייב אותנו להתרחק מן השקר, אבל דוקא שקר שיוכל להזיק לחברו, אבל שקר שאינו בא לידי רעה לא הזהירה תורה עליו, שדבר הלמד מענינו שברשע רע לבריות הכתוב מדבר, שנאמר מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע. ע"כ. מבואר שסובר שכל שיכול לבא הפסד לחבירו על ידי השקר הרי זה בכלל ציווי התורה של מדבר שקר תרחק.
לעומתם, בספר חרדים (מצות עשה התלויות בפה) כתב, שמצות עשה לדבר אמת אפילו בשאר עניני העולם שאין בהם סרך ממון, שנאמר מ"דבר" שקר תרחק, משמע אפילו אינו אלא דבור בעלמא. ע"ש. ואף הסמ"ג (עשין קז) והסמ"ק (סימן רכז) מנו לדבר שקר תרחק למצות עשה. ע"ש. ועיין עוד בספר החינוך (מצוה ע"ד ות"ז). וע"ע להגר"ח מוואלוז'ין בשו"ת חוט המשולש ח"א (סימן טו ד"ה איברא) ולה' חפץ חיים בספר שמירת הלשון (פתיחה עשין יג) ובשו"ת ציץ אליעזר חלק טו (סימן יב) ובספר משפטי השלום (אמת קנה עמוד ו).
עד כמה מדת השקר מגונה, צא ולמד ממה שכתב בספר החינוך (מצוה עד), שהשקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו, והמארה והקללות בבית כל אוהביו (של השקר), מפני שהשם יתברך אל אמת, וכל אשר איתו אמת, ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמיתיים כמו שהוא אל אמת, ולהיותם מרחמים כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם גומלי חסדים כמו שהוא רב החסד, אבל כל מי שמעשיו בהיפך מדותיו הטובות, והם בעלי השקר שהם בהיפך מדותיו ממש, כמו כן תנוח עליהם לעולם מה שהוא היפך מדותיו, והיפך מדת הברכה שהיא בו היא המארה והקללה, והיפך שמחה והשלום והתענוג שהם איתו הוא הדאגה והקטטה והצער, כל אלה חלק אדם רשע מאלהים, ועל כן הזהירתנו התורה להרחיק מן השקר הרבה, כמו שכתוב מדבר שקר תרחק, והנה הזכירה בו לשון "ריחוק" - לרוב מיאוסו, מה שלא הזכירה כן בכל שאר האזהרות, ומצד הריחוק הזהירתנו שלא נטה אוזננו כלל לשום דבר שנחשוב שהוא שקר, ואף על פי שאין אנו יודעין בודאות שיהא אותו הדבר שקר, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין דף מד ע"ב) הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. ע"כ.
דבר נפלא למדנו מדבריו של החינוך, כי בני אדם חושבים שאם ישקרו את חבריהם ירויחו מזה ממון ושאר ענינים, אך האמת היא להיפך, כי הדבק במדת האמת, הרי הוא דבק בקב"ה, שהוא אל אמת וחותמו אמת, וממנו נמשכים השפע והברכה לכל מי שמתדמה אליו, אבל הדבק במדת השקר, רחוק הוא מהקב"ה ומהשפע שנמשך ממנו על בני אדם, וינוח עליו ח"ו כל מה שהוא היפך מדותיו של הקב"ה.
וראה עוד בספר מנורת המאור (פרק יט, כיסוי סוד חבירו) אריכות רבה בגנות מדת השקר.

פוסטים קשורים:

• אין פוסטים קשורים